הילד עושה לי דווקא… מכירים?
מרגישים שהילד שלכם עושה לכם דווקא? אתם לא לבד ויש גם סיבה לכך שאתם מרגישים ככה. הילדים שלנו רוצים להרגיש מהרגע שהם נולדים כמונו; להיות גדולים ומסוגלים, יכולים ועצמאים. ותחשבו על זה. זה ממש נהדר. בעצם, המניע העיקרי של ילד הוא להשיג עצמאות וזו הסיבה שברגע שהוא מבין שהוא כבר יישות עצמאית באזור גיל שנתיים הוא מתחיל להגיד לנו לא ולא רוצה ולא בא לי וכל מה שמעודד אצלו כביכול את הרגשת העצמאות. בעוד הוא מנסה להיות עצמאי הרבה מאוד הורים נוטים לתפוס את ההתנהגות הזו כאילו הוא עושה להם דווקא, כאילו זה כוחניות או עקשנות. ההרגשה של ההורים היא כמובן מובנת אך האמת שהיא לא עוזרת ליחסים ובודאי שלא עוזרת לא לילד, לא להשגת העצמאות של הילד ולא לעצבים של ההורים… ובסוף זה לרוב מייצר התנהגות דווקאית של ההורה ממנה הילד הכי פחות לומד.
כהורים, אם נהיה חסרי אונים מול הילדים שלנו מול הלא רוצה וחוסר הרצון לשתף פעולה זה עלול להדרדר מהר מאוד לצעקות, כעס, בכי ואולי אפילו עונשים ומאבקי כח.
התפקיד שלנו כהורים הוא למנוע עד כמה שאפשר את הסיטואציה שהילד עושה דווקא ולעזור לילדים לצאת מהמקום הזה של הדווקא.
הנה כמה המלצות שיעזרו לכם:
כדי שנצליח במשימות האלה אנחנו צריכים בראש ובראשונה לצאת מההתנהגות הדווקאית שלנו ולא לייחס לילד כוונות רעות. הוא באמת לא עושה את זה בכוונה. הוא רוצה להרגיש עצמאי וגדול ולכן כך הוא מבטא את הרצונות והצרכים שלו. התפקיד שלנו להראות לו מה נכון במערכות יחסים, איך לבחור ומה ההתנהגות הרצויה והיא לא כח. אם נחזיר לו בכח אזי הוא לא יבין אחרת. הורים למשל מחזירים לילד בהתנהגות דווקאית כמו למשל לא להיות נחמד אליו או לא להתייחס אליו. ההפך הוא הנכון: כן להתייחס, כן לגלות חום ואהבה דווקא כשהוא "עושה דווקא".
מה שנאיר עליו יגדל לכן נחזק התנהגויות של שיתוף פעולה, נחזק את היש והחיובי.
כשהילדים שלנו מתנהגים אנחנו נמצאים שם לפעמים כמו קהל שמעודד, רצוי לא לעשות זאת ולהוציא את עצמנו מהסיטואציה כדי לא לעודד אותו להמשיך. לא נתעלם, כי לעולם אנחנו לא נתעלם מהילדים שלנו אך נגיב בקצרה, בענייניות ונפנה לעניינינו.
אם אתם רואים שאתם נלחמים על כל דבר עם הילד אזי שווה לבחון את נושא החוקים והגבולות בבית, אולי יש מהם יותר מדי.
אנחנו הרבה פעמים מצטיינים בנאומים ארוכים ומייגעים. הילדים שלנו לא באמת קולטים כשזה לא מסר ענייני, קצר וברור.
אם הילד כבר גדול מספיק אפשר לנהל איתו שיחה ולערוך איתו הסכם ותאום ציפיות זה יעצים את תחושת העצמאות שלו.
תמיד, בלי קשר להתנהגות הזו נעודד את הילדים שלנו לעצמאות. כל דבר שהם יכולים לעשות בעצמם ניתן להם ובנוסף נמצא להם יותר ויותר הזדמנויות להתנסויות כדי להגביר אצלם את תחושת המסוגלות ולעזור להם לגדל בתוכם את תחושת היכולת.
יצירתיות גם היא עוזרת במצבים האלה. למשל אם נרצה שילד יסדר את חדרו נגיד לו שהצעצועים עייפים והם רוצים לחזור לארון. נאמר לו שאנחנו מתחילים לסדר ונזמין אותו להצטרף. תמיד לנסות למצוא את הנתיב בו אנחנו כהורים נהיה רגועים ובטוחים והילד יבין מאיתנו שזו הדרך לשיתוף פעולה וכבוד הדדי.
